במדבר, פרק כ״ג, פסוק כ״ו

בלעם מתגונן בפני טענותיו של מלך מואב ומזכיר לו, הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, כאזהרה מוקדמת לכך שאינו מדבר מתוך רצונו החופשי. מטרת דבריו הקודמים הייתה לֵאמֹר ולהצהיר מראש כי יקיים כל הוראה אלוהית, ויש המסבירים שמילה זו מבטאת המתנה לתגובת בלק להזכרת שם ה' המייצג רחמים, ומשזה שתק הופעלה מידת הרחמים והברכה לישראל נכפלה. בהכרזתו כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה, בלעם מקבל על עצמו עול מוחלט לבצע את דבר ה' ולהכין את כל הנדרש לקראת הנבואה, גם כאשר הדבר מנוגד למטרה שלשמה נשכר. למרות שלמעשה בלעם היה אנוס ודיבר בעל כורחו, הוא בחר להשתמש בפועל המרמז על עשייה אישית כדי להסתיר את חרפתו מפני בלק, או משום שהגיע למדרגה נבואית גבוהה שבה הדיבור האלוהי עצמו נחשב למעשה.