במדבר, פרק כ״ג, פסוק ב׳

הברית בין מלך מואב לנביא מגיעה לשיאה בטקס משותף שנועד להשפיע על רצון ה' ולפגוע בעם ישראל. וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם, שכן הנביא הסיק שהאיסור שקיבל מה' חל רק על קללה בכוחות הטומאה, ולכן יזם את הקרבת הקרבנות כדי לבחון אם מעשיו רצויים. בשותפות זו וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם את הקרבנות, תוך שילוב הדוק בין ההכנה והעשייה הפיזית של המלך לבין הכוונה הרוחנית של הנביא. יחד הם הקריבו פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ, כלומר זוג בהמות על כל אחד משבעת המזבחות שהוקבלו למזבחות האבות, בניסיון לבטל את זכותם של אברהם ויצחק. הם נמנעו במכוון מהקרבת כבשים המייצגים את יעקב, שכן משפחתו הייתה שלמה וטהורה ולכן לא הייתה להם שום יכולת רוחנית לפגוע בו.