במדבר, פרק כ״ג, פסוק י׳

בלעם מביע פליאה על עוצמתו של עם ישראל ועל ריבויו העצום, ושואל מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, כרמז לילדים הרבים החפים מפשע ולמסירות העם לקיום מצוות הקשורות באדמה. הוא מוסיף שאי אפשר למנות וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל, בין אם הכוונה לחלק רביעי בלבד ממחנות העם, ובין אם זהו שבח להשגחת ה' על קדושת חיי המשפחה וההתרבות. מתוך הכרה בגדולתם, הוא מתפלל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ, בתקווה לזכות בצאצאים ראויים, בחיי נצח ובעולם הבא השמורים לאבות האומה. לחלופין, בקשה זו מבטאת את רצונו במיתה טבעית, או אף משאלה להיהרג על ידי ישראל כדי לתקן ולטהר את נפשו.