תארו לעצמכם שביקשתם ממישהו לעמוד לצידכם, אבל במקום זה הוא מתחיל לשבח ולהחמיא דווקא לאנשים שאתם לא מסתדרים איתם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לבלק מלך מואב. הוא הביא את בלעם לָקֹב, כלומר לקלל את עם ישראל, אבל לתדהמתו בלעם עמד ובירך אותם.
בלק הפגוע זועק לעבר בלעם מֶה עָשִׂיתָ לִי. למה הוא לוקח את זה כל כך אישי? בלק אמנם הבין שבלעם חייב להקשיב בקול ה׳ ואינו יכול לקלל בלי רשות, אבל הוא ציפה ממנו לפחות לשתוק. ברגע שבלעם בחר לפתוח את הפה ולברך את עם ישראל, בלק הרגיש שבלעם פועל נגדו בכוונה ופוגע בו.
אולי אתם שואלים את עצמכם למה בלק פשוט לא עצר את בלעם מיד כשהתחיל לברך? התשובה היא שבלק הכיר את בלעם וידע שהוא אדם ערמומי. הוא היה בטוח שבלעם משתמש בתחבולה: מתחיל במילים יפות ומחמאות, רק כדי להפתיע בסוף עם קללה קשה. רק כשהנאום הסתיים, בלק קלט שזו הייתה ברכה אמיתית מתחילתה ועד סופה.
בלק שם לב לעוד משהו. הוא אומר לבלעם בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. הכפילות של המילים האלה באה להדגיש עד כמה הברכה הייתה עוצמתית. בלעם לא סתם אמר מילים טובות, אלא בירך את עם ישראל בפה מלא ומכל הלב, ואפילו קיווה בסוף דבריו לזכות להיות כמותם.