נבואתו של בלעם נושאת את מבטה אל העתיד הרחוק, ומשרטטת את גורלן של האומות שהיו יריבותיה המרות של האומה הישראלית לאורך ההיסטוריה, לצד התעצמות כוחו של ישראל.
הפרשנים נחלקו בשאלה לאיזו תקופה היסטורית מכוונת הנבואה. גישה אחת סבורה כי הפסוק התגשם כבר בימי דוד המלך, אשר הכניע את האדומים, הכרית בהם כל זכר והפך אותם לעבדים נושאי מנחה [אבן עזרא, רלב"ג, דעת זקנים, הדר זקנים]. מנגד, פרשנים אחרים רואים בפסוק נבואה לאחרית הימים ולימות המשיח. לשיטתם, אדום מסמלת את האימפריה הרומית ואת הגלות הנוכחית של עם ישראל, ומפלתה הסופית תתרחש רק לעתיד לבוא [רמב"ן, הטור הארוך, אדרת אליהו]. גישה המשלבת בין הדעות מציעה כי תחילת הפסוק, וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, מתייחסת לכיבוש אדום בידי דוד, ואילו המשכו, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר, מכוון לימות המשיח, אז יירשו ישראל בפועל גם את חבל הארץ עצמו [מלבי"ם].
הפסוק מזכיר שני שמות, אדום ושעיר. יש שהסבירו כי אֱדוֹם מסמל את הכוח הלאומי והשלטוני, בעוד שֵׂעִיר הוא אזור המוצא הגיאוגרפי שלהם [רש"ר הירש]. לפי גישה אחרת, בימות המשיח אומה של אדום כבר לא תשב בארץ שעיר כבעבר, אלא תהיה מפוזרת במדינות אחרות [העמק דבר].
באשר למשמעות המילה יְרֵשָׁה, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להורשה והעברת בעלות, כלומר אדום תאבד את עצמאותה ותעבור לשליטת אדון אחר [אבן עזרא, נתינה לגר, רש"ר הירש]. עם זאת, יש המפרשים זאת כחורבן מוחלט – ארץ אדום תהפוך לשממה שיירשו אותה חיות ועופות המדבר [ספורנו], והיא לא תיבנה לעולם [אור החיים]. מנגד, דעה ייחודית ומקומית מפרשת את המילה מלשון שומן ושובע של הנפש [רשב"ם].
הפסוק קובע כי שעיר תהיה ירושה לאֹיְבָיו, ועל כך קיימות מספר הבנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לישראל. כלומר, יש להבין את הפסוק כאילו נכתב ששעיר תהיה ירושה לאויביה, שהם עם ישראל [רש"י, ספורנו, מזרחי, גור אריה, ברכת אשר, שפתי חכמים]. גישה אחרת מסבירה שהמילה מתארת את אדום ושעיר עצמם – הם אלו שהיו מאז ומתמיד אויביו של עם ישראל, ולכן עונשם יהיה כבד משל שאר האומות [רמב"ן, אור החיים, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, שד"ל]. פירוש יוצא דופן מזהה את "אויביו" של אדום עם אמונת ישמעאל, ומסביר שבימות המשיח שתי האמונות הללו לא יושמדו, אלא יוסיפו להכיר במלכות ה' ויאשרו את כבודו של ישראל [העמק דבר].
בסיום הפסוק מובטח כי וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל. רוב המפרשים רואים בכך ביטוי להצלחה צבאית, צבירת כוח, ממשלה וניצחון מוחץ על האויבים [רלב"ג, בכור שור, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ], ויש שהוסיפו שהכוונה גם לצבירת עושר [חזקוני]. ברובד עמוק ורוחני יותר, יש המפרשים עשיית חיל כלשון פעולת תיקון – עם ישראל יתקן ויוציא מתוך אדום את ניצוצות הקדושה שנבלעו בתוכה לאורך שנות הגלות [אור החיים].