דבריו של בלעם משקפים את שיא התפארותו הנבואית, שבה הוא מתאר את אופייה יוצא הדופן והעמוק של ההתגלות האלוהית אליו. הוא מציג את עצמו לא רק כמקבל פסיבי של מסרים, אלא כמי שמשיג הבנה פנימית של הרצון האלוהי וחווה חזיונות בעוצמה פיזית ורוחנית.
הביטוי וידע דעת עליון מתבאר בכמה כיוונים. גישה אחת מפרשת כי בלעם ידע לכוון במדויק לאותו רגע קצר שבו ה' כועס [רש"י, תורה תמימה, שפתי חכמים, נחלת יעקב]. הפרשנים מעלים תמיהה: כיצד ייתכן שבלעם התפאר בידיעת דעתו של ה', בשעה שאפילו את דעתה של האתון שלו לא הצליח להבין? מכאן הם מסיקים שידיעתו לא הייתה כללית, אלא התמקדה בזיהוי אותה עת של זעם. זעם זה אינו מתפרש כרגש אנושי, אלא כרגע שבו מופעלת מידת הדין בעולם, לרוב בעקבות מעשי עבודה זרה של אומות העולם המשתחווים לשמש [נחלת יעקב].
מנגד, פרשנים אחרים מבינים את המושג באופן רחב יותר, כידיעת מחשבותיו וגזירותיו של ה' [שד"ל]. לפי גישה זו, בלעם הבין שה' אינו מתכוון לקלל את עם ישראל כל עוד הם זכאים [חזקוני, פענח רזא], והוא השכיל להבין את התכלית והרצון האלוהי לגדל ולרומם את העם [העמק דבר]. התפארותו של בלעם כאן נובעת משינוי מהותי בהבנתו: עד כה הוא היה דומה לטבח המכין סעודת מלכים מבלי לדעת לכבוד מי ולשם מה היא נערכת, אך בנבואה זו התגלתה לו התכלית העמוקה של מעשי ה' [העמק דבר]. ידיעה זו הושגה הפעם בדרך של נבואה טהורה ולא באמצעות קסמים [אבן עזרא], והיא אפשרה לו להרחיק ראות ולגלות אפילו את סודות ימות המשיח [קיצור בעל הטורים].
בהמשך הפסוק, המילים נופל וגלוי עינים מתארות את מצבו בזמן ההתגלות, שבה הדברים נגלים בבירור לנגד עיניו [ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים תיאור זה כמצביע על רצף נבואי בלתי פוסק: המילה נופל מתייחסת לשכיבתו על מיטתו בלילה, ואילו גלוי עינים מציין שגם ביום עיניו פקוחות למראות אלוהים. בניגוד לנביאים אחרים שנזקקו למראות הלילה בלבד, בלעם חווה את החזון האלוהי גם ביום וגם בלילה [חזקוני, פענח רזא].