במדבר, פרק כ״ד, פסוק ט׳

עם ישראל יושב לבטח בארצו ושרוי במנוחת כבוד ללא היערכות למלחמה, כאשר הוא כָּרַע וגם שָׁכַב בעוצמה כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, דימויים המרמזים על שלבי כיבוש והנהגה שונים, ואין אומה המעזה להתגרות בו ולשאול מִי יְקִימֶנּוּ. מנגד, תיאור זה טומן בחובו גם נבואה על תקופות של חורבן וגלות, שבהן אף שהעם נופל, הוא שומר על גבורתו הפנימית ורק ה' בעצמו יוכל להקימו לגאולה. ההשלכה של בחירת ה' בישראל היא שכל המברך את העם יזכה לברכה, ואילו וְאֹרְרֶיךָ, כלומר מקלליך, מביאים על עצמם אבדון. כך יצא שבלעם, אשר בא במטרה לקלל, הוציא את עצמו מכלל המברכים, ובאמירתו מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר למעשה קילל את עצמו, כדרכם של רשעים הפותחים בברכה ומסיימים בקללה.