במדבר, פרק כ״ד, פסוק ח׳

ה' גואל את עם ישראל כאומה מאוחדת הפועלת כאיש אחד, ולכן נאמר אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם בלשון יחיד. כוחו האלוהי המלווה אותם נמשל לקרניים החזקות והגבוהות של חיה פראית ואדירה, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם. באותו תוקף אלוהי העם יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו ויכלה לחלוטין את האומות הקמות עליו. תבוסת האויב תהיה כה מוחצת עד שאת וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם, כלומר ישבור וירסק אותן, פעולה המסמלת כיבוש מוחלט ושלילת יכולת ההתאוששות של האויב. לבסוף, וְחִצָּיו יִמְחָץ, ביטוי שמשמעותו שבירת חיצי האויב כדי למנוע מלחמות עתידיות, או לחלופין הכאת האויבים בחיצים מגואלים בדם וחלוקת ארצם לירושה.