במדבר, פרק כ״ה, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לראות איך טעות אחת קטנה גוררת אחריה טעות הרבה יותר גדולה? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם לא קמו בבוקר והחליטו פתאום לעבוד עבודה זרה, אלא הכל התחיל מהידרדרות איטית. בנות מדין יזמו את הפגישה, והמילים ותקראן לעם מלמדות אותנו שהן קראו לגברים ופיתו אותם לבוא. ההזמנה החברתית הזו הובילה לשלב הבא, לזבחי אלהיהן. הנשים הזמינו את הגברים לסעודות, וכך קרה ש-ויאכל העם. האכילה המשותפת הזו הייתה בעצם הפתח לעבירה חמורה הרבה יותר. השלב הסופי והעצוב ביותר קרה כאשר וישתחוו לאלהיהן. המפרשים מסבירים שבני ישראל בכלל לא חיפשו עבודה זרה, הם פשוט נמשכו אחרי הנשים ורצו בקרבתן. אבל כאשר איש מישראל ביקש להתקרב אל האישה, היא הייתה מוציאה פסל קטן של אליל ודורשת ממנו להשתחוות לו קודם. זו הסיבה שמודגש שהם השתחוו לאלהיהן, לאלילים של הנשים עצמן. כך, מתוך פיתוי ורצון לבלות יחד, בני ישראל נגררו בעל כורחם ושקעו עמוק בחטא.