יצא לכם פעם להיות במצב שבו קורה משהו ממש לא טוב, כולם מסביב מבולבלים, ורק איש אחד אוזר אומץ ומחליט לקחת אחריות? זה בדיוק מה שקרה במחנה ישראל. העם היה במשבר גדול, אנשים חטאו בפומבי, מגפה קשה פגעה ברבים, ואפילו המנהיגים ישבו ולא ידעו כיצד לעצור את הפורענות. המילה וַיַּרְא מספרת לנו שפינחס ראה את מה שקורה ונזכר בהלכה חשובה. הוא הבין שכאשר מישהו מזלזל בכבוד של ה' מול כולם, אדם שאכפת לו באמת צריך לקום ולעצור אותו.
התורה מזכירה את השם המלא שלו, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, כדי להראות לנו כמה המעשה שלו היה מיוחד. הרי כהנים הם אנשים של שלום ורוח, שלא רגילים להילחם. למרות זאת, פינחס הבין שזה הזמן לפעול. המילים וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה מתארות שפינחס ישב באותו זמן ממש יחד עם משה והשופטים. בזמן שכולם היו משותקים, הוא קם מתוכם והתנדב לקחת יוזמה.
כדי לעצור את החטא, מתואר שפינחס עשה מעשה: וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. המילה רֹמַח מתארת כלי נשק ארוך. אבל איך הוא הצליח לעבור בתוך הקהל הגדול בלי שיעצרו אותו? פינחס השתמש בתחבולה חכמה. הוא פירק את חוד הברזל, הסתיר אותו בתוך הבגד שלו, ונשען על מקל העץ כאילו היה סתם מקל הליכה. רק כשהגיע לאוהל של החוטא, הוא חיבר את הנשק בחזרה כדי לעצור את הפגיעה בכבוד ה'.
בזכות הפעולה האמיצה הזו שפינחס עשה ביד שלו, ה' קבע שכל הכהנים לדורותיהם יקבלו מתנה מיוחדת. בכל פעם ששוחטים בהמה, הכהנים מקבלים את הזרוע שלה, כדי שתמיד נזכור את הזרוע האמיצה של פינחס.