יצא לכם פעם לעשות מעשה אמיץ מאוד, אפילו כשכולם מסביב עמדו ולא עשו כלום? זה בדיוק מה שקרה לפינחס. כשהיה משבר גדול בעם ישראל ומגפה קשה פגעה בכולם, פינחס קם ועשה מעשה כדי לעצור את הצרות ולהגן על העם. בזכות המסירות שלו, ה' נותן לו מתנה מיוחדת: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם. כלומר, הבטחה שפינחס והילדים שייוולדו לו יהיו כהנים לנצח.
אבל רגע, בטח אתם שואלים את עצמכם: הרי פינחס הוא הנכד של אהרן הכהן, אז למה הוא לא היה כהן עד עכשיו? התשובה היא שכאשר ה' בחר באהרן ובבניו להיות כהנים, הכלל היה שרק מי שייוולד מאותו רגע והלאה יהיה כהן. פינחס כבר היה חי באותו זמן, ולכן הוא לא נכלל בכהונה. ה' בעצם חיכה שפינחס יזכה בתפקיד החשוב הזה בזכות המעשים הטובים שלו עצמו, ולא רק בגלל המשפחה שנולד אליה.
התורה מסבירה למה מגיע לו השכר הזה במילים תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו. פינחס לא פעל מתוך כעס או עצבים, אלא רק מתוך אהבה עצומה לה' ורצון לעשות את הדבר הנכון למענו. התוצאה של המעשה שלו הייתה וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פינחס הצליח לכפר על העם, ממש כאילו הקריב קרבן, ובכך החזיר את השלום. מכיוון שהוא התאמץ כל כך כדי לעשות שלום בין עם ישראל לבין ה', הוא קיבל מידה כנגד מידה את התפקיד הכי מתאים: להיות כהן, כי התפקיד המיוחד של הכהנים הוא בדיוק זה, להביא שלום ולכפר על עם ישראל תמיד.