במדבר, פרק ל״ג, פסוק ד׳

יציאת בני ישראל התאפשרה באין מפריע משום שוּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, שקועים לחלוטין באבלם ובהלם על כך שה' הכה בהם כָּל בְּכוֹר. רק בשעת הקבורה בבוקר התגלה למצרים ממד נוסף של החורבן, כאשר ראו שוּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים ופסליהם נמצאו מנופצים, רקובים ומומסים. פגיעה זו, שאירעה לאחר מכת הבכורות כדי להוסיף על תדהמת העם, עשויה לכוון גם לשופטי מצרים ומנהיגיה שחוסלו באותו הלילה. הבנה אחרת היא שהאלוהים שאותם קברו היו חיות קדושות או הבכורות עצמם שנעבדו כאלים, ולכן המצרים מיהרו במלאכת הקבורה כדי להסתיר את חרפתם.