במדבר, פרק ל״ג, פסוק ט׳

בני ישראל וַיִּסְעוּ מִמָּרָה אל עבר נווה מדבר של שפע ונחמה, מקום חניה עשיר שלא מצאו כמותו בכל שנות נדודיהם. ההגעה לאילים משקפת תהליך מכוון והדרגתי של השגחה מאת ה', שהעביר את העם מחוסר מים, למים מרים ולבסוף למים בשפע, כדי לפייס אותם ולמשוך אותם לעבודתו. בתחילה, כאשר וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, לא התכוונו להשתקע במקום, אך לאחר שגילו בנס את המעיינות החליטו להישאר, ולכן נאמר רק לבסוף וַיַּחֲנוּ שָׁם. הכתוב מפרט את סמליות המקום, שבו נמצאו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם כנגד שנים עשר שבטי ישראל, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים כנגד שבעים הנפשות שירדו למצרים.