במדבר, פרק ל״ג, פסוק מ״א

מסע זה של בני ישראל מתרחש באזור הסובב את ארץ אדום, בדרכם לכיוון ים סוף, ומייצג תקופת מעבר מורכבת לאחר מותו של אהרן הכהן.

הפרשנים עומדים על הפער שבין רשימת המסעות המפורטת כאן, לבין התיאור העלילתי המופיע קודם לכן בפרשת חוקת. בעוד שכאן מוזכרות התחנות צלמונה ופונן ברצף המסע שבין הור ההר לאובות, בתיאור הקודם הושמטו תחנות אלו לחלוטין, ונכתב רק כי העם נסעו מהור ההר וחנו באובות. הסיבה לכך נעוצה באירוע הקשה של נחילי הנחשים השרפים שתקפו את העם בעקבות תלונותיהם כלפי ה' ומשה. נחשים אלו, יחד עם נחש הנחושת שהכין משה לשם ריפוי, ליוו את בני ישראל לאורך כל הדרך. העם נשא עמו את נחש הנחושת על נס בכל מהלך המסע ובזמן החניות בצלמונה ובפונן, והמגפה לא סרה מהם עד שהגיעו וחנו באובות. משום שהאירוע נמשך ברציפות על פני כל המקומות הללו, הכתוב מתייחס לכל המקטע שמהור ההר ועד אובות כאל מסע אחד ארוך ומתמשך [רמב"ן, הטור הארוך].

משמעות ייחודית ניתנת לשם המקום בְּצַלְמֹנָה. השם רומז לאהרן הכהן, שמת בתחנה הקודמת בהור ההר. המילה נדרשת כחיבור של המילים "צל" ו"מנה", שכן אהרן היווה צל מגן וסיפק מנה של חסד והנהגה לעם ישראל, וחסרונו הותיר חותם עמוק על העם בתחנה זו [שפתי כהן].