רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת, משה פונה אל העם בנקודת ציון קריטית בגבול הארץ. פסוק זה מהווה פתיחה והקדמה לציוויים החמורים שיבואו מיד לאחריו, הנוגעים לכיבוש הארץ ולביעור העבודה הזרה מתוכה. המילים כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן מתפרשות במשמעות של כאשר אתם עוברים בדרככם להיכנס לארץ [ביאור שטיינזלץ].
לאחר ארבעים שנות ציפייה במדבר, ההכרזה על מעבר הירדן דומה לאדם שבא בדרך וכאשר הוא מתקרב ליעדו הוא מבשר בשמחה לבני לווייתו כי סוף סוף הגיעו למדינה [שפתי כהן]. אף על פי שישראל כבר הוזהרו בעבר על החובה להוריש את יושבי הארץ, משה חוזר ומזהיר אותם כעת משום שהם נמצאים בסמוך ממש לביאתם לארץ [בכור שור]. מעבר לכך, האזהרה על ביעור העבודה הזרה נאמרת דווקא בהקשר של חציית הירדן, מכיוון שקדושת עבר הירדן והחובה לבער ממנו עבודה זרה תלויות בכך שקודם לכן תתקדש ארץ ישראל עצמה, תהליך שמתחיל רק עם חציית הנהר [העמק דבר].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק אינו רק ציון זמן, אלא הצבת תנאי קיומי. השימוש במילה עֹבְרִים בלשון הווה, ולא בלשון עתיד, מלמד שבאותה שעה עצמה שבה יעמדו בתוך המים, יהיה עליהם לחשוב ולקבל על עצמם את התנאי להוריש את יושבי הארץ [משכיל לדוד]. הירדן מהווה מחסום טבעי חזק המונע את הכניסה לארץ. אם ישראל יקבלו על עצמם את התנאי, המונע הזה יבקע והם יעברו ביבשה. אך אם לא יסכימו לכך, מי הירדן ישטפו ויטביעו אותם [רש"י, גור אריה, מלבי"ם]. אזהרה זו חזרה ונשנתה על ידי יהושע והכוהנים שעמדו עם ארון הברית בתוך הירדן, ברגע הקריטי שבין סכנת טביעה לבין כניסה בטוחה לארץ [רש"ר הירש]. לצד האזהרה החמורה, הנס של חציית הירדן נועד לשמש לעם גם סימן מעודד, כשם שיעברו את הנהר בקלות ובלי צער, כך ה' יילחם להם והם יכבשו את הארץ ללא קושי [שפתי כהן].
רובד נוסף וייחודי נלמד מתוך המילה אַתֶּם. משה מדגיש כי דווקא הם אלו שעוברים את הירדן, בלעדיו. אילו משה היה זוכה להיכנס לארץ, הוא היה מבטל לחלוטין את יצר העבודה הזרה, וישראל היו נכנסים לארץ ישראל כאילו נכנסו לגן עדן, ללא כל צורך במלחמות או באזהרות על הרחקת עבודה זרה. מכיוון שמשה אינו עובר עמם, מתעורר ההכרח המעשי להזהיר אותם שוב ושוב להוריש את הגויים ולאבד את פסיליהם [נחל קדומים].