תחנת המסע הנוכחית של בני ישראל טומנת בחובה רמזים גיאוגרפיים ורעיוניים על אופי היציאה ממצרים ועל נס קריעת הים.
המסע מתחיל כאשר בני ישראל נוסעים מפני החִירֹת. מקום זה הוא למעשה אותו המקום המוכר קודם לכן בשם "פי החירות" [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הכתוב משנה כאן מהרגלו ומשתמש במילה מפני במקום במילה הצפויה "מפי" [מנחת שי]. שינוי לשוני זה מתפרש כרמז לכך שבני ישראל נסעו ממקום זה ביד רמה ובגאווה, שכן ה' הבטיח להם שיהיו בני חורין, וכך שמו של המקום רומז על מהות ה"חירות" לה זכו [קיצור בעל הטורים].
משם ממשיכים בני ישראל ועוברים בתוך הים, כלומר בים סוף, ופונים המדברה, אל עבר המדבר [ביאור שטיינזלץ]. מתוך תיאור זה עולה פרט גיאוגרפי ייחודי לגבי מסלול חציית הים: בני ישראל נכנסו אל הים מתוך המדבר, ויצאו ממנו בדיוק באותו הצד, ברוח הצפונית של הים, כדי להמשיך ללכת במדבר. מכאן מתברר שה' לא הכניס אותם אל הים כדי לחצות אותו אל עברו השני, אלא אך ורק כפעולת הסחה כדי לגרום למצרים לרדוף אחריהם לתוך המים [חזקוני, רבנו בחיי].
לאחר שיצאו מן הים, הם הולכים דרך של שלושה ימים במדבר אתם, ולבסוף חונים במרה, המקום שבו הומתקו עבורם המים המרים [ביאור שטיינזלץ].