הציווי המופיע כאן מהווה תנאי יסודי וקריטי שניתן לעם ישראל רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. ההוראה נאמרה לעם בעודם עומדים בירדן, מתוך מטרה להבהיר כי ההתיישבות בארץ מותנית בניקוי מוחלט של השטח מיושביו הקודמים ומכל סממן של עבודה זרה, כדי למנוע השפעה רוחנית שלילית על העם [תורה תמימה, רלב"ג].
תחילה מצווה התורה וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וְהוֹרַשְׁתֶּם אינה לרשת את הארץ, אלא לגרש ולסלק את התושבים. ההוכחה לכך היא התוספת "מפניכם", שמתאימה לפעולת גירוש של אנשים ולא לירושת נחלה [רש"י, גור אריה, שפתי חכמים, העמק דבר]. הדגש על המילה "כל" בא ללמד שחובת הגירוש חלה על כלל התושבים, כולל עמים שאינם נמנים על שבעת עממי כנען, וכן על אותם תושבים שאין לישראל כוח צבאי להרוג, אך עליהם לפחות להבריחם מן הארץ [אור החיים].
לאחר סילוק התושבים, התורה עוברת לביעור העבודה הזרה ומצווה וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה מַשְׂכִּיֹּתָם מתארת את בתי הפולחן של הגויים, שהיו מרוצפים באבני שיש מיוחדות שעליהן היו משתחווים בפישוט ידיים ורגליים [רש"י, שפתי חכמים, נתינה לגר]. מטרת ההשמדה היא לעקור את העבודה הזרה משורשה [קיצור בעל הטורים], כך שלא יישאר שום זכר למקום הפולחן, למרות שמבחינה הלכתית האבנים עצמן עשויות להיות מותרות בהנאה לאחר שנעקרו ממקומן [העמק דבר]. גישה שונה מעט מסבירה כי מדובר בסמלים ואמצעי המחשה חזותיים שנועדו לעורר ולכוון את המחשבה לאמונות האליליות [רש"ר הירש].
בהמשך נאמר וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ. רוב המפרשים מבארים כי מדובר בפסלים ואלילים שיצוקים ממתכת [רש"י]. בניגוד לאבני הרצפה, כאן דורשת התורה איבוד מוחלט מן העולם ואיסור הנאה גורף. החשש הוא שאם ישראל יתיכו את מתכת האלילים וישתמשו בה, הם עלולים לייחס הצלחות עתידיות לכוחו של האליל שממנו הופקה המתכת, ולהימשך שוב אחר עבודה זרה [רלב"ג, העמק דבר]. מנגד, ישנה דעה ייחודית התוהה מדוע התורה התמקדה דווקא באלילי מתכת, ומציעה כי המילה מַסֵּכֹתָם אינה נגזרת ממתכת יצוקה, אלא מלשון סכך וכיסוי. לפי פירוש זה, הפסוק מדבר על אלילים שהוצבו תחת צל ענפיהם של אילנות עבותים, בדומה לפולחן האשרה [הכתב והקבלה].
לסיום, התורה מצווה וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. הבמות הן המקומות הגבוהים ששימשו כמזבחות ומוקדי התכנסות לפולחן הטבע [אבן עזרא, רש"ר הירש]. אף על פי שהבמות עצמן לא נעבדו כאלים אלא רק שימשו כמקום התאספות לעובדי האלילים, התורה מחייבת להשמיד גם אותן לחלוטין, כדי לוודא שלא יישאר בארץ ישראל שום זכר או הד לתרבות העבודה הזרה [העמק דבר].