מסעם של בני ישראל מאילם מוביל אותם לחניה מפתיעה בחזרה על חופי הים, עובדה המעוררת שאלות באשר לתוואי הדרך המדויק שעברו ולהבדלים בין רשימת המסעות לבין הסיפור המקראי המוקדם יותר.
הפרשנים נחלקים בהבנת מיקומה של חניה זו על ים סוף. גישה אחת גורסת כי בני ישראל כלל לא חזרו לאחור במסעם. כאשר חצו את הים לראשונה, הם עברו לאורכו והמשיכו לנסוע במדבר במקביל לקו החוף. הים התפשט לכיוון המדבר שאליו פנו, במרחב שבין אילם למדבר סין [חזקוני], כך שגם בתחנות קודמות כמו מרה הם עדיין היו סמוכים אליו [הכתב והקבלה]. לעומת זאת, מסורת מדרשית מציגה תמונה שונה לחלוטין, ולפיה בני ישראל אכן חזרו לאחוריהם מרחק של שלושה מסעות שלמים. חזרה זו אינה נתפסת רק כמהלך גיאוגרפי, אלא כביטוי של מרידה שבה הפכו עורף כלפי משה בתוך הים, מעשה שעליו ספגו תוכחה בשלב מאוחר יותר [הכתב והקבלה].
הופעתה של החניה על ים סוף ברשימת המסעות מבליטה פער רישומי לעומת התיאור בספר שמות. בפרשת בשלח חניה זו אינה מוזכרת כלל, והכתוב מדלג מאילם ישירות אל מדבר סין ורפידים. הסיבה לכך היא שבספר שמות הכתוב בחר לתמצת ולכלול את תחנות הביניים הללו בתוך התיאור הכללי של ההגעה למדבר סין, בעוד שכאן מפורטות כל החניות במדויק [חזקוני].