קרה לכם פעם שנסעתם לטיול ארוך, וכשסיפרתם עליו אחר כך, דילגתם על כמה עצירות קטנות וציינתם רק את המקומות המרכזיים? זה בדיוק מה שקורה במסע של בני ישראל. התורה מספרת שאחרי שהם יצאו מֵאֵילִם, הם הגיעו לתחנה מפתיעה וחנו עַל יַם סוּף.
איך ייתכן שהם הגיעו שוב לים אחרי שכבר חצו אותו? התשובה היא שהם לא חזרו אחורה. אחרי החצייה, בני ישראל המשיכו ללכת במדבר במקביל לקו החוף. הים עצמו התעקל והתפשט לכיוון אזור ההליכה שלהם, וכך יצא שהם חנו שוב ממש על שפת הים.
אם תקראו את סיפור המסע בספר שמות, תגלו שהתחנה הזו בכלל לא מופיעה שם, ונראה כאילו הם נסעו מאילם ישר למדבר סין. הסיבה לכך היא שבספר שמות התורה בחרה לקצר ולתאר את המסע באופן כללי. לעומת זאת, כאן התורה רוצה לדייק ולתעד כל עצירה ותחנה בדרך, ולכן החניה על שפת הים נכתבה במפורש.