במדבר, פרק ל״ג, פסוק נ״ג

הכניסה לארץ המובטחת אינה מסתכמת בכיבוש צבאי בלבד, אלא מהווה תהליך רוחני ומעשי עמוק של החלפת תרבות אחת באחרת. הציווי המופנה לבני ישראל כורך יחד את הפעולה הפיזית של תפיסת הארץ עם המטרה ארוכת הטווח של התיישבות בה, ומציג קשר ישיר בין טיהור המרחב לבין היכולת לבסס בו עתיד יציב.

בביאור המילה וְהוֹרַשְׁתֶּם קיימת מחלוקת יסודית בין הפרשנים. גישה אחת מפרשת מילה זו מלשון גירוש ופינוי. לפי קו חשיבה זה, עליכם לגרש את יושבי הארץ הנוכחיים [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור שטיינזלץ], ומתוך כך המילים וִישַׁבְתֶּם בָּהּ אינן ציווי אלא הבטחה ותנאי: רק אם תגרשו את יושבי הארץ, תוכלו להתקיים ולשבת בה לבטח, ואם לא תעשו זאת – לא תשרוד ישיבתכם בה [רש"י, רבנו בחיי, גור אריה]. יש הסבורים כי פשט הכתוב אכן תומך בגישה זו, שכן הפסוק מסתיים בהדגשת הירושה ולא בהדגשת הישיבה [אור החיים].

לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת רואה בפסוק זה מצוות עשה מובהקת לדורות. על פי פירוש זה, המילה וְהוֹרַשְׁתֶּם משמעותה ירושה והחזקה. התורה מצווה על בני ישראל לכבוש את ארץ ישראל, לרשת אותה ולהתיישב בה, ואוסרת עליהם לכבוש ארצות אחרות, כדוגמת בבל או אשור, כדי להשתקע שם. ציווי זה הוא המקור ההלכתי לחשיבותה העצומה של מצוות יישוב ארץ ישראל, ועל בסיסו קבעו חכמים כי בן זוג אחד יכול לכפות על משנהו לעלות לארץ [רמב"ן, הטור הארוך].

מעבר לפעולת הכיבוש המיידית, סילוק יושבי הארץ נועד להבטיח את עתיד הדורות הבאים. רק כאשר בני ישראל יבערו את העמים הזרים וינקו את הארץ מכל שריד של עבודה זרה, הם יזכו להנחיל אותה לבניהם אחריהם. כל עוד נותרים בארץ גילויים של עבודת אלילים, ההתיישבות בה אינה נחשבת לישיבה ראויה [ספורנו, הכתב והקבלה, רש"ר הירש].

ההבטחה כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ נועדה גם להפיג חשש פסיכולוגי. בני ישראל עלולים היו לראות את חורבן העמים הכנעניים ולחשוש שמא טבעה של הארץ הוא להשמיד את יושביה. לכן הכתוב מבהיר כי האומות הקודמות אבדו בשל חטאיהן הרבים, והארץ ניתנת לישראל מאת ה' [רלב"ג]. נתינה אלוהית זו אינה הופכת את הארץ לשטח מופקר, אלא למתנה גמורה שיש לקנות אותה מבחינה משפטית באמצעות ישיבה בה. עם זאת, ישיבה זו אינה יכולה להיות סתמית, אלא חייבת להיעשות מתוך כוונה מודעת של ירושה וקניין [העמק דבר]. מאחר שהארץ ניתנה באופן בלעדי לישראל, חל איסור מוחלט לשבת בה יחד עם עובדי כוכבים או להותיר בה עבודה זרה [מלבי"ם].