התחנה אלוש אינה רק ציון גיאוגרפי במסע בני ישראל, אלא מקום המקפל בתוכו משמעות עמוקה הנוגעת לפרנסתם במדבר. הפרשנים מסכימים כי במקום זה ניתן לבני ישראל המן. השם אלוש נדרש על ידי המפרשים מלשון לישת בצק, וישנן שתי דרכים מרכזיות להבנת קשר זה.
גישה אחת מסבירה כי השם משקף את הפעולה המעשית של בני ישראל, אשר היו לָשִׁים את המן ומכינים ממנו עוגות [שפתי כהן].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת את ירידת המן בתחנה זו לזכותה של שרה אמנו. הקשר המילולי נשען על הציווי של אברהם לשרה בעת הכנסת האורחים: "לושי ועשי עוגות". לפי גישה זו, בזכות אותה לישה היסטורית של שרה, זכו צאצאיה לקבל את לחם השמיים דווקא בתחנה ששמה מזכיר פעולה זו.
על כך מתווסף רובד נוסף המדגיש את נדיבותה הייחודית של שרה. כאשר אברהם ביקש ממנה להכין "קמח" פשוט, שרה בחרה להשתמש ב"סולת" – קמח מובחר ואיכותי. בחירה זו מעידה על כך שעינה לא הייתה צרה, והיא פעלה מתוך שפע ורוחב לב. מכיוון ששרה התנדבה ללוש סולת מובחרת עבור האורחים, היא הפגינה את מידת הוויתרנות, ובזכות כך זכו בני ישראל לאכול את המן במסע אלוש [נחל קדומים].