במדבר, פרק ל״ג, פסוק מ״ט

תחנתם האחרונה של בני ישראל לפני חציית הנהר והכניסה לארץ שוכנת בְּעַרְבֹת מוֹאָב, אזור המשקיף אל הישימון שבו נושא משה את נאומיו האחרונים וה' מצווה על כיבוש הארץ. התיאור וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן ממחיש כי מחנה ישראל לא התרכז בנקודה אחת, אלא התפשט לאורך הנהר על פני כעשרה עד שנים עשר קילומטרים. פריסה גיאוגרפית רחבה זו, המשתרעת מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, מעידה על מספרו העצום של העם שחנה בבטחה מבלי שהמואבים יעזו להתגרות בו. קצהו של המחנה, אָבֵל הַשִּׁטִּים, קרוי על שם מישור שצמחו בו עצי שיטה, או לחלופין מתאר תוואי שטח שומם ורטוב שאינו ראוי לחקלאות.