תארו לעצמכם שאתם מנסים לצאת ממקום שבו כולם מתנגדים לכם, איך הייתם מצליחים ללכת משם בשקט מבלי שאף אחד יעצור אתכם? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל ביציאת מצרים. בזמן שבני ישראל צעדו החוצה בשמחה ובגאווה, המצרים היו עסוקים במשהו אחר לגמרי. הם היו מְקַבְּרִים, כלומר טרודים ועסוקים בלקבור את מתיהם ולהיפרד מהם. את מי הם קברו? את כָּל בְּכוֹר, כל מי שנפגע במכת בכורות. בגלל העצב הגדול וההלם, המצרים פשוט לא שמו לב שעם ישראל עוזב לתמיד ולא היה להם כוח לעכב אותם.
אבל זה לא נגמר שם. וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, כלומר ה' שבר והרס גם את הפסלים שהמצרים התפללו אליהם. בלילה, המצרים היו עסוקים בלבכות ולא שמו לב לזה, אבל בבוקר, כשהם הלכו למקדשים שלהם, הם נדהמו לגלות שפסלי העץ נרקבו, פסלי האבן נשברו לרסיסים ופסלי הזהב והכסף נמסו. ההפתעה העצומה הזו בלבלה אותם עוד יותר, וכך עם ישראל יכול היה לצאת לחופשי בשלום, בלי שאף אחד יפריע לו.