במדבר, פרק ל״ג, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שאתם יוצאים סוף סוף לחופשי ממקום שהיה לכם בו קשה מאוד. האם הייתם מנסים לחמוק החוצה בשקט בלילה, או יוצאים בגאווה גדולה באור יום?

התורה מספרת לנו בדיוק מתי קרה נס היציאה ממצרים: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, שהוא חודש ניסן, וגם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. למה התאריך כל כך חשוב? באמצע החודש הירח תמיד מלא, וזה מסמל את שיא ההצלחה והאור של עם ישראל. בנוסף, למצרים היה אליל בצורה של טלה. דווקא ביום הזה, בני ישראל הקריבו את קורבן הפסח שהוא בעצם טלה, והראו לכולם שלאלילים של המצרים אין שום כוח.

היציאה הגדולה קרתה מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, כלומר ביום שאחרי הקרבת הקורבן. אבל איך כולם הצליחו לצאת ביחד? הרי בני ישראל היו מפוזרים בכל רחבי ארץ מצרים. כאן קרה נס פלאי. כשכתוב וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס, הכוונה היא שברגע אחד, ממש כאילו נישאו על כנפי נשרים, כולם נאספו פתאום אל העיר רעמסס כדי להתחיל את המסע יחד כקבוצה אחת.

וכך הם יצאו בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם. הם לא ברחו כמו עבדים מפוחדים בחושך, אלא צעדו באור השמש, מול המצרים המובסים, עם שירים ותודה בלב. כולם ראו שהם אנשים חופשיים שלא יחזרו לעולם להיות עבדים, והבינו שה' שומר על הכבוד של עמו ומושיע אותם.