במדבר, פרק ל״ג, פסוק נ״ד

אחיזת ישראל בארץ תהפוך לקבועה ואמיתית, כמשתמע מהפועל וְהִתְנַחַלְתֶּם, רק לאחר השלמת הכיבוש וביעור האלילים, כאשר חלוקת הארץ מראש נועדה למנוע סכסוכים והתחמקות ממשימה זו. החלוקה התבצעה באופן מדורג ובהכוונת ה', שקבע באמצעות גורל את המיקום הגיאוגרפי שאין לשנותו בשום אופן, כפי שנאמר אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה. עם זאת, גודל השטח הותאם בלעדית למספר הנפשות: לָרַב תַּרְבּוּ אֶת־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת־נַחֲלָתוֹ, תוך שימוש בלשון רבים לבשורה המשמחת על נחלה גדולה שכולם רוצים לקחת בה חלק, ובלשון יחיד לנחלה קטנה שאותה נאלץ לבשר מנהיג יחיד. לבסוף, ההוראה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ קובעת כי כל משפחה יכולה להתרחב אך ורק בתוך גבולות השבט שלה, אשר נקבעו על פי מספר יוצאי מצרים או בחלוקה מדויקת לשנים עשר אזורים מוגדרים.