יצא לכם פעם לנסות לחלק משהו גדול עם אחים או חברים, וכל אחד רצה בדיוק את החלק הכי טוב? כשבני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל, הם היו צריכים לחלק אותה בין השבטים. כדי שלא יהיו מריבות על האזורים שהכי קל לגור בהם, וכדי שכל שבט ייקח אחריות וינקה את האזור שלו מעבודה זרה ולא יסמוך על אחרים שיעשו זאת במקומו, ה' ציווה לחלק את הארץ בעזרת גורל מיוחד. הגורל הזה לא היה סתם הגרלה, אלא החלטה של ה' שהתאימה לכל שבט בדיוק את המקום הנכון והתפקיד הרוחני שלו.
התורה משתמשת במילה וְהִתְנַחַלְתֶּם, כדי ללמד אותנו שהאדמה תהפוך לשלהם באמת, לנחלה קבועה, רק אחרי שהם ישלימו את המשימה ויגרשו משם את כל הדברים הרעים. הגורל קבע רק איפה כל שבט יגור, אבל הגודל של השטח נקבע לפי מספר האנשים. למשפחה גדולה נתנו שטח גדול, ולמשפחה קטנה שטח קטן. שימו לב למשהו מעניין, התורה אומרת לָרַב תַּרְבּוּ בלשון רבים, כי כשיש בשורות טובות ונותנים שטח גדול, כולם רוצים להשתתף ולספר את החדשות. אבל כשלמשפחה קטנה נותנים שטח קטן, התורה אומרת תַּמְעִיט בלשון יחיד. למה? כי אף אחד לא אוהב להביא בשורות פחות משמחות, ולכן המנהיג לבדו היה צריך לעשות את זה.
ברגע שהגורל קבע מקום מסוים, הכלל היה אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל. כלומר, אי אפשר בשום אופן לשנות את המיקום, גם אם השטח נמצא בהר או ליד הים. בסוף נאמר לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ, כדי להסביר שהארץ חולקה במדויק לשנים עשר גבולות ברורים, ולכל משפחה מותר להתרחב רק בתוך השטח של השבט שלה, בלי לקחת מקום ששייך לשבט אחר.