חשבתם פעם מה קורה כשמשאירים משהו קטן ומזיק בסביבה, רק כי נדמה לנו שהוא לא יעשה שום נזק? מהר מאוד הוא עלול לגדול ולקלקל הכל. כך בדיוק מזהירה התורה את בני ישראל רגע לפני שהם נכנסים לארץ. ה' אומר להם שאסור להם להשאיר בארץ את העמים הזרים שעובדים אלילים.
המילה וְהָיָה בדרך כלל מסמלת משהו משמח, אבל כאן התורה משתמשת בה כדי ללמד שאפילו אם בני ישראל יחשבו שהשארת העמים תביא להם תועלת או שלווה, המציאות תתהפך וההחלטה הזו תביא להם רק צרות. התורה מתארת שהנזק יקרה לאט לאט, בשלושה שלבים.
בהתחלה, העמים הזרים יהיו לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם, כלומר כמו קוצים חדים שמנקרים את העיניים. הכוונה היא לעיוורון רוחני. התרבות הזרה תבלבל את בני ישראל, תסתיר מהם את האמת ותפתה אותם ללמוד מהמעשים הרעים של אותם עמים.
אחרי שבני ישראל יטעו בדרך, יגיע השלב הבא והעמים יהפכו וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם. המילה הזו מתארת גדר של קוצים שסוגרת על האדם מכל כיוון. בשלב הזה, האויבים יתחילו להקיף את ישראל ולגרום להם לכאב פיזי ולסבל.
השלב השלישי והאחרון הוא וְצָרְרוּ אֶתְכֶם. העמים שנשארו יפתחו במלחמה גלויה. הם ידרשו מבני ישראל לעזוב את המקומות שכבר התיישבו בהם, ויטענו שארץ ישראל בכלל לא שייכת להם.
המסר הוא שאי אפשר לחיות בשלום עם רע שמשאירים קרוב אלינו. אם בני ישראל לא ירחיקו את העמים הזרים כפי שה' ציווה, יקרה להם בדיוק מה שהיה אמור לקרות לאותם עמים, וה' יאלץ להרחיק את בני ישראל בעצמם מתוך הארץ.