במעמד רב רושם, מגיע הכהן אל רגע השיא בטקס הסוטה. הוא משביע את האישה שבועה חמורה המלווה בקללה, במטרה להביאה לידי הודאה באמת בטרם ייעשה הצעד הבלתי הפיך של מחיקת שם ה' אל תוך המים המאררים.
הכתוב כופל את הפועל וְהִשְׁבִּיעַ, ויש לכך מספר הסברים. יש הסבורים כי הכפילות נובעת מאריכות הדברים והתנאים שבפסוקים הקודמים [שד"ל, מלבי"ם]. גישה אחרת מסבירה כי מדובר בשתי שבועות נפרדות: האחת היא שבועה לומר את האמת, והשנייה היא קבלת הקללה במקרה של שקר [תורה תמימה, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הכפילות מצביעה על הפסקה דרמטית בטקס; הכהן עוצר ממש לפני כתיבת שם ה' במגילה, ומשביע ומפציר באישה להודות, כדי למנוע את מחיקת השם לבטלה [שפתי כהן]. לשם כך, הכהן חייב לדבר אליה ישירות, ללא מתורגמן, כדי שדבריו ייכנסו אל לבה והוא יצליח להשפיע עליה [תורה תמימה].
השבועה מוגדרת כשְׁבֻעַת הָאָלָה, כלומר שבועה שיש עמה קללה [רש"י, בכור שור], שעליה נדרשת האישה לענות "אמן" [רלב"ג, חזקוני]. משמעות הביטוי יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה היא שהאישה תהפוך לסמל ולמודל של פורענות. אנשים ישתמשו בשמה כאשר ירצו לקלל ("מי ייתן ויקרה לך מה שקרה לאותה אישה") או כאשר ירצו להישבע ("אם אני משקר, שיקרה לי מה שקרה לה") [רש"י, רשב"ם, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור שטיינזלץ]. הקללה חלה עליה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, שכן העונש והביזיון כבדים הרבה יותר כאשר הם מתרחשים בפומבי, בקרב אנשים המכירים אותה [מלבי"ם]. בנוסף, ציון העם מלמד שטקס זה נוהג רק כאשר עם ישראל יושב בארצו וישנם מקדש וסנהדרין, ולא בזמן הגלות [צפנת פענח, מלבי"ם].
העונש הגופני פוגע באיברים שבהם חטאה האישה [תולדות יצחק]. המילה צָבָה משמעה נפוחה [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], והיא מילה יחידאית בתורה [אבן עזרא]. המילה נֹפֶלֶת מתארת איבר מצומק [ביאור שטיינזלץ], או חיסרון וקלקול שימנעו ממנה להרות בעתיד [חזקוני]. באשר למילה יְרֵכֵךְ, פרשנים רבים מסבירים כי אין מדובר בירך כפשוטה, אלא בכינוי עדין לאיברי ההולדה ולרחם [שד"ל, חזקוני], בעוד דעה אחרת גורסת כי הירך משמשת כאן כביטוי מושאל המייצג את כלל הגוף והכוח הפיזי [אם למקרא].
הפרשנים עומדים על פער מעניין בין סדר האיברים בקללה לבין סדר פגיעת המים בפועל. בקללה, הכהן מקדים את נפילת הירך לצביית הבטן, מכיוון שהירך היא האיבר שבו התחילה האישה את העבירה [רש"י, רלב"ג]. אולם, כאשר המים המאררים בודקים את האישה, הם פוגעים קודם כל בבטן ורק לאחר מכן בירך. הסיבה לכך היא שהבטן היא מקום השלמת העבירה ועיקרה [רלב"ג, משכיל לדוד], או משום ששם שוכן מקור המחשבות הרעות והכפירה שהובילו אותה להסכים לשתות את המים [תולדות יצחק]. הכהן מודיע לאישה מראש על היפוך הסדר הזה, כדי שכאשר בטנה תתחיל להתנפח תחילה, היא לא תטעה לחשוב שהמים אינם פועלים כראוי [תורה תמימה].