דברי הכהן אל האשה החשודה מציגים את התנאים המדויקים שבהם תיבחן אשמתה, ומחברים בין הליך משפטי אנושי לבין התערבות אלוהית ישירה. מבחינה תחבירית, המילים וְאַתְּ כִּי שָׂטִית מהוות למעשה את תחילתו של משפט תנאי ארוך, אשר סיומו מופיע רק בפסוק הבא במילים "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה". בשל ריבוי התנאים המפורטים בפסוק שלנו, התורה עוצרת את הרצף וחוזרת שוב על שבועת הכהן בפסוק הבא, כדי לקשור את התנאי אל העונש [רמב"ן, הכתב והקבלה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כִּי בפסוק זה משמשת במשמעות של "אם", ולא במשמעותה הרגילה של "מפני ש..." או "כאשר". הסיבה לכך היא שאם הכהן היה קובע כעובדה "מפני שסטית", הדבר היה סותר את מהות הבדיקה – שהרי אם טומאתה ודאית וברורה, היא כלל לא הייתה שותה את המים [רש"י, מזרחי, גור אריה]. מנגד, יש המפרשים כי המילה כן מצביעה על עובדה קיימת, שכן עצם העובדה שהאשה הגיעה למצב של פריצות והסתתרות עם גבר זר, מצדיקה את הבזיון וההליך שהיא עוברת כעת, גם אם מעשה הבגידה עצמו עודנו בספק [חזקוני]. הכהן מדגיש בפניה כי הקללה תחול עליה אך ורק בגין חטא זה, ואם החשד יתברר כשקרי, המים לא יפגעו בה בגלל חטאים אחרים שאולי עשתה [ספורנו].
הפסוק מגדיר בקפידה את אופי המעשה. המילה שָׂטִית מתייחסת להתנהגות מכוערת ובלתי צנועה [העמק דבר], וכן מלמדת שהמעשה נעשה מרצון, ובכך מוציאה מכלל זה אשה שנאנסה [תורה תמימה, מלבי"ם]. התוספת וְכִי נִטְמֵאת נועדה להרחיב את איסור הבגידה ולכלול בתוכו גם מצבים של יחסי מין שלא כדרכה [תורה תמימה, מלבי"ם].
הביטוי אֶת־שְׁכׇבְתּוֹ משמש ככינוי גנאי ליחסי מין [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מדייקים כי התורה בחרה שלא להשתמש במונח הרגיל "שכבת זרע", כדי ללמד שגם יחסים שאינם יכולים להוביל להולדה נחשבים לטומאה מלאה במקרה זה, כגון מצב שבו הבועל או הבעל הם סריסים [תורה תמימה, מלבי"ם].
התנאי מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ פירושו עם גבר שאינו בעלך [ביאור שטיינזלץ, רבנו חננאל]. מבחינה הלכתית, מילים אלו מורות על קדימות הכרחית: שכיבת הבעל חייבת להקדים את שכיבת הבועל. מסיבה זו, אשה המאורסת לבעלה – שטרם חייתה עמו חיי אישות – אשר נחשדה בבגידה, אינה שותה את המים המאררים [בכור שור, חזקוני, תורה תמימה].
במבט רחב יותר, מעמד זה הוא ייחודי מאין כמותו. זהו המקרה היחיד בכל דיני התורה שתלוי בנס גלוי וקבוע. מטרת הנס אינה רק להעניש את החוטאת, אלא לנקות את עם ישראל מפסול של ממזרות, להרתיע נשים מחיקוי פריצותם של עמים אחרים, ולהבטיח שהאומה תישאר קדושה וראויה להשראת השכינה בתוכה [רמב"ן]. ההליך אינו רק משפט פלילי, אלא פנייה אל ה', שמתוך אהבתו לעם מתערב כדי להשיב את הטהרה והמוסר, שהם מקור כל הברכה והחיים באומה [רש"ר הירש]. עם זאת, נס עצום זה, שנעשה לכבודם של ישראל, מתרחש אך ורק כאשר הבעל עצמו נקי מעוון של פריצות מינית, וכאשר רוב העם חי בקדושה. משעה שרבו הנואפים בישראל והדור התקלקל בעבירות, פסקו המים לבדוק את הנשים, שכן הנס דורש סביבה שראויה לו [רמב"ן].