כאשר אדם גוזל מחברו, נשבע לשקר, ולבסוף מתחרט ומבקש להתוודות על עוונו ולהשיב את הגזלה, עליו להחזיר את הממון לבעליו. אולם, מתעוררת השאלה מה יעשה הגזלן כאשר הנגזל הלך לעולמו ואין לו יורשים להשיב להם את הרכוש.
המילה גֹּאֵל מתפרשת במקרא כיורש חוקי הקרוב למשפחה [ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש, העמק דבר]. הפרשנים מסכימים כי הביטוי אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל מתייחס באופן בלעדי למקרה של גר שמת ואין לו יורשים. הסיבה לכך היא שלכל יהודי מבטן ומלידה יש קרוב משפחה כלשהו, אפילו רחוק, המגיע במעלה הדורות עד ליעקב אבינו, ולכן מציאות של חוסר יורשים מוחלט קיימת רק אצל גר [רש"י, תורה תמימה, שפתי חכמים, מזרחי, רש"ר הירש, משכיל לדוד, מלבי"ם]. המילה לָאִ֜ישׁ באה למעט קטן, שכן אי אפשר להישבע על טענתו [תורה תמימה, מלבי"ם], ויש הסוברים שהיא באה לרבות אישה שמתה ואין לה יורשים לעניין זה [תורה תמימה, צפנת פענח, מלבי"ם].
הכתוב מחלק את ההשבה לשני חלקים: הָאָשָׁם מתייחס לקרן, כלומר לסכום הגזלה המקורי, ואילו הַמּוּשָׁב מתייחס לחומש, התוספת שהגזלן מחויב לשלם על פי הדין [רש"י, תורה תמימה, רש"ר הירש, מלבי"ם]. מכיוון שהתורה קוראת לממון המוחזר בשם "אשם", חלים עליו דינים הדומים להקרבת קורבן: ההשבה חייבת להיעשות ביום ולא בלילה, ואין להחזיר את הגזלה לחצאין אלא בשלמותה [תורה תמימה, רש"ר הירש, מלבי"ם].
מדוע הממון מוחזר לַיהֹוָ֖ה? כיוון שהבעלים המקוריים אינם קיימים ואין להם יורשים, הרכוש חוזר לבעליו הראשונים בעולם, שהוא ה' [ספורנו]. בנוסף, ה' נחשב כ"אביו" של הגר [חזקוני]. מתוך יראת שמים הגזלן משיב את הממון לה' [אבן עזרא, חזקוני]. ה' קונה את הממון ומעביר אותו כמתנה לַכֹּהֵ֑ן כדי שהחוטא יינקה מעוונו [רש"י, גור אריה, מזרחי, ביאור שטיינזלץ]. הממון אינו ניתן לכל כהן אקראי, אלא מחולק שווה בשווה בין הכהנים העובדים באותו משמר במקדש באותו שבוע [תורה תמימה, שפתי חכמים, רלב"ג, רש"ר הירש, העמק דבר, מלבי"ם, משכיל לדוד]. כמו כן, הכהנים אינם רשאים לקזז גזלות של גרים שונים זו כנגד זו, אלא עליהם לחלק כל גזלה בנפרד בשווה [תורה תמימה, רש"ר הירש].
השבת הממון לכהן אינה פוטרת את הגזלן מהבאת קורבן האשם המוזכר בספר ויקרא, ולכן נאמר מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים [רש"י, רשב"ם, שפתי חכמים, מזרחי, גור אריה, משכיל לדוד]. המילים אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ עָלָֽיו מלמדות על שני קשרים הדוקים בין הממון לקורבן: ראשית, הכהן המכפר על ידי הקורבן הוא זה שזוכה גם בכסף הגזלה [רלב"ג, רש"ר הירש, מלבי"ם]. שנית, לשון העתיד "יכפר" מלמדת על סדר הפעולות ההכרחי, לפיו על הגזלן להשיב קודם את ממון הגזלה לכהן, ורק לאחר מכן להקריב את איל הכיפורים [תורה תמימה, רש"ר הירש, מלבי"ם].