תארו לעצמכם רגע מתוח מאוד בבית המקדש, שבו כולם שקטים ומחכים לראות מה יקרה. הכהן מגיע לשיא של הטקס, אבל רגע לפני שהוא ממשיך, הוא עוצר. הוא פונה אל האישה ומדבר אליה ישר מהלב, בלי אף אדם שיתרגם או יתווך ביניהם, כדי לשכנע אותה לומר את האמת. הכהן משביע אותה בשְׁבֻעַת הָאָלָה, שזו שבועה שיש בה גם אזהרה ועונש אם היא משקרת.
הכהן מסביר לה שאם היא תמשיך להסתיר את האמת, ה' יעשה שהיא תהיה לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה. המשמעות היא שהיא תהפוך לדוגמה שכולם ידברו עליה. כשאנשים ירצו להישבע שהם דוברי אמת, הם יגידו שאם הם משקרים, שיקרה להם מה שקרה לאותה אישה. הדבר הזה יקרה לה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, כלומר לעיני כולם ובפומבי, במקום שבו כולם מכירים אותה, מה שהופך את המצב ללא נעים בכלל.
הכהן גם מתאר לה מה יקרה לגוף שלה אם היא עשתה מעשה רע. הבטן שלה תהיה צָבָה, כלומר נפוחה, ואיברים אחרים בגופה יהיו במצב של נֹפֶלֶת, כלומר חלשים ופגועים כך שהיא לא תוכל להביא ילדים. יש כאן פרט מאוד מעניין: כשהכהן מדבר איתה, הוא מזכיר קודם את שאר הגוף, שנקרא בפסוק יְרֵכֵךְ, ורק אז את הבטן, כי המעשה הלא טוב התחיל בצעדים שהיא עשתה. אבל בפועל, אם היא חטאה המים ישפיעו קודם כל על הבטן, כי משם הגיעו המחשבות הלא טובות. הכהן מסביר לה את הסדר הזה מראש, כדי שאם היא תראה שהבטן שלה מתנפחת קודם, היא לא תחשוב בטעות שהמים לא פועלים כמו שצריך.