יצא לכם פעם לחשוב איך בזמן התורה היו מבררים את האמת כשאף אחד אחר לא ראה מה באמת קרה בסתר? כאן אנחנו מגיעים לרגע השיא, שבו האמת מתגלה בעזרת השגחה מיוחדת מאת ה'. הכהן נותן לאישה לשתות מהמים המיוחדים. התורה כותבת וְהִשְׁקָהּ, כדי ללמד אותנו שברגע שהשם של ה' כבר נמחק לתוך המים, האישה חייבת לשתות ואי אפשר יותר להתחרט או לעצור את התהליך.
התורה מסבירה מה קורה וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ. המילה נִטְמְאָה מתארת את ההתנהגות הלא טובה שהובילה למעשה, והמילים וַתִּמְעֹל מַעַל מתארות את הבגידה עצמה שנעשתה בסוד. אם האישה אכן חטאה, התורה אומרת וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים. המילה הַמְאָרֲרִים מתארת את הכוח הרוחני המיוחד והפלאי שיש במים האלה לגלות את האמת, והמילה לְמָרִים מתארת את מה שקורה בפועל, כשהמים הופכים להיות מזיקים ומרים בתוך הגוף שלה.
העונש שהיא מקבלת מתואר במילים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. המים מתחילים להשפיע קודם כל על הבטן, כי לשם הם נכנסים ראשונים, ולאחר מכן הפגיעה ממשיכה לאיברים שדרכם התחיל החטא. זהו עונש של מידה כנגד מידה.
מלבד הפגיעה בגוף, יש גם עונש חברתי. התורה אומרת וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. השם שלה הופך להיות סמל לקללה, ואנשים יגידו אחד לשני שמי שיתנהג רע ייענש כמוה. התורה מדגישה שזה קורה בְּקֶרֶב עַמָּהּ, כי הבושה הרבה יותר כואבת וקשה כאשר היא קורית במקום שבו כולם מכירים את האדם. עם זאת, חשוב לדעת שהפלא המיוחד הזה של המים עבד רק בתקופות שבהן עם ישראל התנהג בצורה מוסרית וטובה. ברגע שהרבה אנשים התחילו לחטוא ולהתנהג בחוסר צניעות, הנס הזה הפסיק לפעול.