עובדיה, פרק א׳, פסוק א׳

חֲזוֹן עֹבַדְיָה הוא מראה נבואי המגלה נסתרות, שנמסר על ידי נביא שלפי הגישה המרכזית היה גר אדומי ששמר על צדקתו, ולכן נבחר לנבא את חורבן עמו המקורי. הנבואה נאמרת לֶאֱדוֹם, ומוסרת גזירה מוחלטת מאת ה' בדבר מפלתה של האומה שהרעה לישראל, ויש הרואים בה גם סמל למעצמות שיחוו מפלה באחרית הימים. נביאי ישראל או אומות העולם מכריזים כי שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ על אותה גזירה, ובעקבותיה מתעוררת התאגדות שבה וְצִיר, כלומר שליח, בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח כדי ליזום מהלך צבאי משותף. השליחים קוראים בנחרצות קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה, מערכה שלפי רוב הדעות תכוון נגד ארץ אדום, בעוד שאחרים סבורים כי זהו תיאור של מלחמת גוג ומגוג העתידית סביב ירושלים.