עובדיה, פרק א׳, פסוק ט״ז

פעולת השתייה משמשת כדימוי לגלגל החוזר בעולם שבו כוס הפורענות עוברת מיד ליד. כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי, בין אם אלו הגויים שחגגו ושמחו לאיד על חורבן ירושלים ובין אם זהו עם ישראל שספג את כוס התרעלה, כעת המצב מתהפך. מעתה יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד את כוס הזעם של ה' ברציפות, ויספגו פורענויות בזו אחר זו ללא הפסק. וְשָׁתוּ וְלָעוּ, כלומר הם יבלעו וישתנקו מן המשקה המר שיכה בהם ויגרום להם לבלבול, לטירוף הדעת ולמלמול של שיכורים. בסופו של התהליך וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ, והם יושמדו לחלוטין ויימחו מן העולם כאילו מעולם לא היו קיימים בו.