אדום מוזהרים שלא להצטרף לאומות הזרות שהחריבו את ירושלים ולא להיכנס לעריהם כדי לכבוש, ולכן נאמר להם אַל־תָּבוֹא בְשַׁעַר־עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם, שהוא יום שברם והצער שלהם. הבגידה צורבת במיוחד בשל הקרבה המשפחתית והשלטון ההיסטורי של יהודה עליהם, ולכן מזהיר הנביא אַל־תֵּרֶא גַם־אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ. בעוד שאין פלא שאומות נוכריות חוזות בחורבן, מאח מצופה שלא יביט במפלה מתוך שמחה לאיד כדי להעצים את הבושה, או כדי להזכיר את עוונות ישראל וללמד עליהם חובה. לבסוף נאמר וְאַל־תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ, כלומר אל תשלחו את ידיכם כדי לשדוד ולבזוז את עושרו ורכושו של עם ישראל ביום אסונו.
עובדיה, פרק א׳, פסוק י״ג
אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.