פסגת החזון הנבואי מציגה תמונה דרמטית של צדק וכינון ריבונות אלוהית מוחלטת. זהו תיאור של עתיד שבו הנדכאים קמים כדי לעשות דין במעניהם, במהלך שמוביל להכרה כלל-עולמית באל.
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותם של אותם מֽוֹשִׁעִים֙ שיעלו בהר ציון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במנהיגיה ושופטיה של האומה הישראלית בעתיד, או במלך המשיח המלווה בפמלייתו הכוללת את משיח בן יוסף, משיח בן דוד, ושבעה רועים [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומתם, מציג אברבנאל גישה שונה בתכלית: לשיטתו, ה"מושיעים" אינם יהודים כלל, אלא אומות זרות שיבואו להילחם באדום על אדמת ארץ ישראל. הם מכונים "מושיעים" רק משום שפעולותיהם הצבאיות יביאו בעקיפין להצלת ישראל ולחורבן האויב, בדומה לאופן שבו השתמש ה' בעבר במלכים זרים כדוגמת כורש ונבוכדנצר ככלי שרת לביצוע תוכניותיו [אברבנאל].
מטרת העלייה היא לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו. משמעות המילה לִשְׁפֹּ֖ט כאן אינה משפט רגיל, אלא עשיית דין, פירעון ונקמה באדום על כל הרעות שעשו לישראל לאורך הדורות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. הַ֣ר עֵשָׂ֑ו מזוהה על ידי הפרשנים ככרך הגדול של עשו, הלוא היא העיר רומי, המייצגת את מלכות אדום [רש"י, אברבנאל]. יש הסבורים כי המשפט ייעשה בשרידים שייוותרו בהר עשו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אך יש החולקים וטוענים כי לא יישאר מאדום כל שריד, והמשפט משמעותו כליה מוחלטת [אברבנאל]. בניגוד לגאולות קודמות, כמו יציאת מצרים, נס חנוכה או פורים, שנעשו על ידי מלאכים או שליחים בשר ודם, הנקמה הסופית במלכות אדום תיעשה על ידי ה' בעצמו [צאינה וראינה].
התוצאה הישירה של עשיית הדין באדום היא שוְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה. הפרשנים מסבירים כי כסאו של ה' ומלכותו אינם שלמים כל עוד זרעו של עשו ועמלק קיים [רש"י, אברבנאל]. רק כאשר יבואו על עונשם ותכלה הרשעה מן העולם, יוסר ההסתר המונע את ראיית האמת. אז יודו כל עמי הארץ במלכותו של ה', יקבלו עליהם את עול מלכות שמים, ולא יהיה עוד אדם שיכפור בו או יטען לאל אחר, כך שהמלוכה תהיה לה' לבדו באופן גלוי ומוחלט [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].