עובדיה, פרק א׳, פסוק י״ח

Obadiah 1:18Sefaria

וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

נבואה זו מתארת את העימות הסופי לעתיד לבוא בין ישראל לאומות, באמצעות דימוי ציורי של אש המכלה תבן במהירות.

הפרשנים מנתחים את מרכיבי הדימוי שבפסוק: אֵשׁ ולֶהָבָה שהיא שלהבת, מייצגות את כוחם של ישראל, בעוד שהמילה לְקַשׁ מתארת תבן דק הנשרף במהירות ומייצגת את עשו [מצודת ציון].

מדוע מפוצל הכוח הישראלי בפסוק לשניים, בֵית־יַעֲקֹב וגם וּבֵית יוֹסֵף? הגישה הפשטנית בקרב הפרשנים רואה בכך כפל עניין פיוטי. לעתיד לבוא, לאחר שפוצלה, תחזור המלכות להיות אחת, והאומה כולה נקראת פעמים רבות על שם יוסף [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישות אחרות מזהות כאן חלוקת תפקידים לקראת מלחמת גוג ומגוג. לפי גישה זו, יעקב משול לאש השורפת מקרוב, ואילו יוסף משול ללהבה השורפת גם מרחוק, והוא מייצג את עשרת השבטים שישובו מגלותם הרחוקה באשור ויצטרפו למלחמה, או את כוחו הצבאי של משיח בן יוסף [מלבי"ם, אברבנאל].

ברובד המדרשי והרוחני, הפרשנים מסבירים כי מסורת היא שזרעו של עשו נופל רק בידם של צאצאי רחל [רד"ק, אברבנאל]. יעקב מייצג את זכות העיסוק בתורה שנמשלה לאש, ואילו יוסף מייצג את ההתגברות על יצר הרע ומסירות הנפש. כוח רוחני זה של אש נועד לגרש את כוחו של עשו, המדומה לנחש ששורשו בעפר [צוארי שלל, חומת אנך].

ישנה התייחסות דקדקנית ורעיונית למילה לְקַשׁ. נשאלת השאלה מדוע לא נאמר פשוט "קש" בהתאמה לאש ולהבה. ההסבר לכך הוא שלאורך הגלות הארוכה, עשו עשק ובלע לתוכו ניצוצות רבים של קדושה. כל עוד ניצוצות הקדושה נמצאים בתוכו, אי אפשר לכלות אותו והוא איננו בגדר קש. אך לעתיד לבוא, כאשר השכינה תברר ותוציא ממנו את כל חלקי הקדושה, הוא יישאר ריק וחסר חיות, ורק אז יהפוך להיות כקש המוכן לשריפה [צוארי שלל, חומת אנך].

המילים וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם מתארות את פעולת ההבערה והכליון. בעוד שרוב הפרשנים מזהים את הנשרפים כאדומים או כאימפריה הרומית והנוצרית [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], יש המזהים אותם ככשדים [מצודת דוד]. פירוש נוסף מציע שההשמדה תהיה גם פנימית, שכן כמו קש שנדלק אחד מהשני, כך כוחותיו של עשו יאבדו זה את זה במלחמה [מלבי"ם].

התוצאה של מלחמה זו תהיה מוחלטת, וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כלומר לא יישאר מהם אף אדם [אברבנאל, צאינה וראינה]. הפסוק נחתם בהבטחה כִּי ה' דִּבֵּר, המדגישה שדבר זה יקרה בוודאות [מצודת דוד, צאינה וראינה]. היכן דיבר ה' הבטחה זו? רש"י מפנה לנבואת בלעם בספר במדבר, שם נאמר במפורש: "וירד מיעקב והאביד שריד".

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ז
פסוק י״ט

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.