עובדיה, פרק א׳, פסוק י״א

Obadiah 1:11Sefaria

בְּיוֹם֙ עֲמׇֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנׇכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שְׁעָרָ֗ו וְעַל־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם׃

בשעת משברו הגדול של עם ישראל, התגלה עומק הבגידה של אדום. הטענה המרכזית המופנית כלפיו אינה מתמקדת רק במעשיו האקטיביים, אלא גם בשתיקתו והתנכרותו לאחוות העמים. בעוד שה' ציווה על ישראל במדבר שלא להרע לאדום בשל קרבת המשפחה ההיסטורית ביניהם, אדום התעלם מקרבה זו לחלוטין בעת צרתו של יעקב [רד"ק, צאינה וראינה].

קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי התקופה ההיסטורית שאליה מכוונים הדברים. יש הסבורים כי התיאור מתייחס לחורבן בית ראשון על ידי נבוכדנצר מלך בבל [מצודת דוד, אברבנאל], בעוד אחרים רואים בו תיאור של חורבן בית שני בידי טיטוס והרומאים, אשר נחשבו לאומה המייצגת את אדום [רד"ק, צאינה וראינה]. גישת ביניים מחלקת את התיאור לשתי התקופות גם יחד [מלבי"ם, אברבנאל]: החלק הראשון מתאר את הבבליים, בעוד החלק השני עוסק ברומאים. חלוקה זו נתמכת בהבדל הלשוני שבין המילים זָרִים לבין נָכְרִים. בעוד ש"זר" יכול להיות אדם מאזור קרוב יחסית, "נכרי" הוא אדם המגיע מארץ רחוקה מאוד. לפיכך, הזָרִים הם הבבליים ששכנו בקרבת מקום לארץ ישראל, והנָכְרִים הם הרומאים שבאו ממרחק רב [מלבי"ם].

הפרשנים מבארים את חלקי הפסוק כך:
בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד: אדום עמד מרחוק [מצודת ציון], מתוך כוונה לראות במפלת אחיו, לנקום בו [אבן עזרא], ובעיקר – נמנע מלהגיש לו עזרה [רש"י, מצודת דוד]. אברבנאל מציין כי עצם ההגעה כדי לצפות במפלת האחר היא פגם מוסרי, שכן אין להסתכל באדם בשעת קלקלתו.
שְׁבוֹת: מלשון שבי [רד"ק, מצודת ציון].
חֵילוֹ: האויבים שבו ולקחו את עושרו, רכושו וצבאו של עם ישראל [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בָּאוּ שְׁעָרָיו: האויבים נכנסו בשעריו של יעקב [מצודת דוד].
יַדּוּ גוֹרָל: מלשון השלכה והפלה [רד"ק, מצודת ציון]. שרי הצבאות השליכו גורלות כדי לחלק ביניהם את השבויים, את האוצרות ואת אזורי השליטה בעיר, במטרה למנוע קטטות על הביזה [רד"ק, צאינה וראינה, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הגורל נועד לקבוע מי מהם יזכה בכבוד להרוס את חומת בית המקדש [מלבי"ם].

לאור כל זאת, מגיעה ההאשמה החמורה כלפי אדום: גַּם־אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם. כיצד נחשב אדום כאחד מהאויבים המחריבים?
גישה אחת גורסת כי מדובר באשמה על בסיס פסיבי: עצם העמידה מנגד, השמחה לאיד וההימנעות מעזרה, גורמים לכך שה' מחשיב את אדום כאילו היה שותף מלא למחריבים ולשוללים [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
מנגד, מקורות אחרים מצביעים על שיתוף פעולה פעיל מצד אדום: הם הסגירו פליטים יהודים שניסו להימלט לידי הרומאים [רד"ק], השתתפו בפועל בחלוקת השלל [צאינה וראינה], ולעיתים אף הצטרפו פיזית ללחימה לצד הכובש [ביאור שטיינזלץ]. תיאור היסטורי ממחיש זאת ומספר כי האדומיים הגיעו תחילה לירושלים כביכול כדי לעזור ליהודים, אך כאשר ראו שהעיר קורסת, נהפכו לאויבים ושלחו ידם בביזה [מלבי"ם, אברבנאל].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י׳
פסוק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.