מפלתה של אדום מתוארת כשוד מוחלט וחסר תקדים, שבו לא נותר דבר במקומו. הפסוק מביע תדהמה גדולה על האופן היסודי שבו נבזזה האומה, עד שאפילו אוצרותיה השמורים ביותר נחשפו ונלקחו.
הפרשנים מצביעים על כך שהפסוק בנוי במבנה של כפל עניין במילים שונות כדי להדגיש את החורבן המוחלט [רד"ק, מצודת דוד]. המילה נחפשו משמעה חיפוש וחקירה יסודית בבתי עשו, ואילו מצפוניו מתייחס למקומות המסתור ולאוצרות החבויים והשמורים ביותר [מצודת ציון, שטיינזלץ, צאינה וראינה]. הפועל נִבְעוּ מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשפה הארמית ומשמעותה דרישה, בקשה וחיפוש מדוקדק אחר השלל. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון חשיפה וגילוי של אותם דברים נסתרים [רש"י, מלבי"ם].
קריאת הפליאה אֵיךְ פותחת פתח למספר כיווני מחשבה באשר לאופן שבו התרחש השוד. גישה אחת רואה במילה עֵשָׂו פנייה ישירה לאומה, ומדגישה את גודל ההשפלה: בניגוד לגנבים רגילים הפועלים בחיפזון ומתוך פחד, כאן האויבים פעלו בנחת וחיפשו בכל המסתורים ללא כל חשש שהאדומים יעמדו מנגד ויגנו על רכושם [מלבי"ם]. גישה אחרת מסבירה את הפליאה כיצד בכלל ידעו האויבים היכן מוחבאים אוצרותיו וסודותיו הכמוסים של עשו. התשובה לכך נעוצה בבגידתם של בעלי בריתו ואנשי סודו של עשו, אשר הכירו היטב את מקומות המסתור שלו, והם אלו שהסגירו אותו ואת אוצרותיו לידי האויב [אברבנאל].