בעוד שאומות העולם שהחריבו את הארץ עתידות לכלות ולאבד ללא זכר, עם ישראל יזכה להצלה, להתקדשות ולחזרת נחלותיו האבודות.
ההבטחה וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה מציגה ניגוד מוחלט לגורלם של הגויים. למרות שרבים מבני ישראל נספו במהלך שנות הגלות הארוכות, שארית גדולה מן העם תשרוד, תינצל מן המלחמות, ותתקבץ מעט מעט חזרה אל הר ציון [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל, צאינה וראינה]. באשר לתזמון התגשמותה של נבואה זו, קיימות גישות שונות: יש הסבורים כי מדובר בייעוד לעתיד לבוא, בעוד אחרים ממקמים זאת היסטורית בימי המלך חזקיהו או בתקופת בית שני [אבן עזרא]. מבחינה רוחנית, ההצלה והפליטה בהר ציון באות בזכות בתי המדרש והעיסוק בתורה [אדרת אליהו].
המילים וְהָיָה קֹדֶשׁ מתייחסות לכך שההר והעם יהיו קדושים לה' ולא יתחללו עוד [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המשמעות המעשית היא שזרים, ערלים וטמאים לא יוסיפו להיכנס ולעבור בארץ [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. יתרה מכך, הקדושה אינה רק תוצאה אלא גם הסיבה לגאולה; כשם שרכוש המוקדש לה' מופקע מכל שעבוד זר, כך התקדשותם של ישראל באמצעות קיום המצוות היא זו שמפקיעה אותם משעבוד הגלות ומביאה להצלתם [אדרת אליהו].
לבסוף, הפסוק מתאר את המהפך המוחלט: וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם. "בית יעקב", מונח הכולל בתוכו את כל שנים עשר השבטים [אברבנאל], עתיד לרשת בחזרה את נחלותיו. המילה מוֹרָשֵׁיהֶם נגזרת משורש ירושה [מצודת ציון], ורוב הפרשנים מסבירים כי ישראל יירשו את הנכסים, השלל והארצות של אותן אומות שגזלו וירשו אותם בעבר. בנוסף להחזרת נחלתם המקורית, הם אף יתרחבו ויירשו את ארצות שכניהם, כדוגמת אדום, מואב ופלשתים [רד"ק]. השימוש במונח "מורשה" ולא בסתם "ירושה" אינו מקרי, והוא בא ללמד על נחלה נצחית ומבוססת, כזו שהאדם מוריש ומנחיל גם לבניו אחריו לדורי דורות [מלבי"ם].