התמוטטות הכוח הצבאי של אדום מהווה שבר עמוק, במיוחד לאור העובדה שגבורת החרב הייתה סימן ההיכר של עשו מאז ברכת יצחק "ועל חרבך תחיה". אולם, בעת מפלתם, דווקא אותם לוחמים דגולים יוכו בחרדה וייאוש שיובילו לאובדן מוחלט של העם כולו [צאינה וראינה].
המילה וְחַתּוּ מבטאת שבירה, פחד וחרדה עמוקה שתיפול על הלוחמים במלחמה [מצודות, שטיינזלץ], עד כדי כך שינוסו בבהלה אל עבר ארץ ישמעאל [רש"י].
הפנייה אל תֵּימָן מכוונת לאזור מגוריהם של בני אדום בהר שעיר שבדרום ארץ ישראל [מצודות]. יש המזהים את תימן כעיר או כמשפחה ספציפית מצאצאי אליפז בן עשו [רד"ק, שטיינזלץ], והיא מוזכרת כאן במיוחד משום שנודעה בגיבוריה החזקים [אבן עזרא].
כתוצאה משבירת רוחם של הגיבורים, לא תישאר לאדום עצה או יכולת עמידה במלחמה, ועל כן לְמַעַן יִכָּרֶת־אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו. כלומר, ההשמדה תהיה טוטאלית עד שלא יישאר מהם אף שריד ופליט [מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם]. גישה פרשנית נוספת קושרת את המילה לְמַעַן לפסוק הקודם, ומסבירה כי הכריתה היא תוצאה ישירה של פעולת ה' המאבד את חכמי אדום [אבן עזרא].
הכריתה תבוא עליהם מִקָּטֶל, כלומר מתוך הרג המוני וטבח שיעשו בהם, ולא כתוצאה ממוות טבעי על מיטתם [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ]. מנגד, יש הקוראים את הפסוק ברצף אחד, כך שהמילה מִקָּטֶל מתחברת לתחילת הפסוק: הגיבורים עצמם יתמלאו אימה מפני ההרג הצפוי, ופחד זה הוא שיאפשר את הכריתה המוחלטת של יושבי הר עשו [מלבי"ם].