משלי, פרק י״ג, פסוק י״א

עושר שהושג בקלות, ללא טורח או בדרכים פסולות, הוא הוֹן מֵהֶבֶל שסופו להתפזר ויִמְעָט, שכן אדם אינו מעריך כסף שלא עמל עבורו. לעומת זאת, מי שפועל במתינות וְקֹבֵץ עַל־יָד את רכושו בעבודת כפיים, שומר על כספו וכך יַרְבֶּה את עושרו. עיקרון זה תקף גם לקניין חכמה, שכן ניסיון ללמוד כמויות גדולות בבת אחת יוביל לשכחה, ואילו למידה עקבית של מעט בכל יום מבטיחה שהידע יישמר. בנוסף, יש המפרשים פסוק זה על מתן צדקה, ולפיהם רכוש שאדם שומר לעצמו הוא הבל, אך הון שהוא מוסר לאחרים נאסף במקום שהוא מעל שליטת ידו, בשמים, ושם הוא הולך ומתרבה.