ציפייה אנושית לקראת התגשמות של רצון או הבטחה שמתעכבת נושאת בחובה מתח עמוק. כאשר ישנה תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, כלומר תקווה שזמן התממשותה הולך ומתארך, היא מַחֲלָה־לֵב, מילה המשמשת כאן כפועל המלמד כי ההמתנה מחליאה באופן פעיל וגורמת לכאב בנפשו ובגופו של האדם. לעומת זאת, כאשר סוף סוף תַּאֲוָה בָאָה והרצון העמוק מתגשם, הדבר פועל כרפואה המבריאה את כאב הלב ומחיה את הנפש, ממש כמו עֵץ חַיִּים. במישור הרוחני, המרדף החומרי משאיר את האדם בהמתנה מתמדת וחסרת סיפוק, בעוד שהחיבור לתורה ולרצון ה' מעניק שלמות וחיים באופן מיידי.
משלי, פרק י״ג, פסוק י״ב
תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵ֑ב וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.