משלי, פרק י״ג, פסוק י״ח

יחסו של האדם לביקורת, בין אם היא באה כהדרכה שכלית ובין אם כייסורים, מעצב את מעמדו ואת מצבו החומרי. אדם שהוא פּוֹרֵעַ מוּסָר, כלומר מבטל את דברי התוכחה ומתנהג בהפקרות, עתיד לסבול מרֵישׁ וְקָלוֹן, שהם עוני, דלות, עניות הדעת ובושה. לעומת זאת, מי שהוא וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת ומקשיב למוכיחיו, יְכֻבָּד על ידי הבריות ועל ידי ה'. לעיתים העוני והמצוקה הם דווקא הסיבה לדחיקת האדם לייאוש ולעזיבת המוסר, אך מי שחי בדוחק ומצליח לכבוש את יצרו ראוי לכבוד האמיתי.