משלי, פרק י״ג, פסוק י״ט

כאשר אדם מצליח לממש שאיפה רוחנית, או לחלופין כאשר הוא משבר ומכניע דחף גופני, אותה תַּאֲוָה נִהְיָה הופכת להיות מתוקה ונעימה לו, והיא תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. מנגד, אדם היודע את חוקי החכמה אך נשלט לחלוטין על ידי יצריו, מעדיף את התענוג המיידי על פני הדבר הטוב והמועיל. מכיוון שהדרישה של סוּר מֵרָע מחייבת אותו לוותר על מילוי תשוקותיו, פעולה זו נחשבת וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים. אותם אנשים חסרים את הכוח לסבול את הקושי הנדרש כדי לעקור את הרע, ולכן מתעבים את דרך התיקון ואת האנשים הבוחרים בה.