אב אשר חושך ומונע את שבטו, כלומר את המקל שלו, מלהעניש את ילדו, פוגע בו ולכן נחשב כמי ששונא בנו. הימנעות זו נובעת מכך שהאב מעדיף את שקטו הנפשי על פני טובת הילד, אשר ללא גבולות עלול לצאת לתרבות רעה. לעומת זאת, האב האוהב, ואוהבו, דואג להקדים ולחנך אותו, ושחרו מוסר. את המילה שחרו ניתן לפרש כתוכחה תמידית מדי בוקר, או כחינוך מוקדם בתקופת הילדות שהיא שחר החיים, כדי לעצב את אישיות הילד בדברי מוסר בטרם יזדקק להכאה פיזית. במישור האמוני, עיקרון זה מסביר מדוע ה' מביא ייסורים על צדיקים, שכן הם נובעים מאהבתו אליהם ומטרתם להיטיב עמם באחריתם.
משלי, פרק י״ג, פסוק כ״ד
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.