האדם הישר מסתפק במזון פשוט הדרוש לקיום גופו ובריאותו למען עבודת ה', ולכן כל צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וחש תמיד מסופק ורגוע, גם בעיתות מחסור. במישור הרוחני, הוא קולט חכמה במידה הראויה לו ומשביע בכך את נפשו. לעומתו, הרשע רודף אחר תאוות חומריות שאין להן קץ, וכך וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר משום שהוא לעולם אינו בא על סיפוקו ומרגיש תמיד ריקנות. זללנות זו של הרשע מובילה לא פעם למחלות המרוקנות את קיבתו, לעונש משמיים של רעב ממשי, וכן לריקנות מוחלטת מאמונה ומחכמה אמיתית.
משלי, פרק י״ג, פסוק כ״ה
צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.