משלי, פרק י״ג, פסוק כ״ה

שמתם לב פעם איך לפעמים אנחנו אוכלים מאכל טעים ומיד רוצים ממנו עוד, אפילו שאנחנו כבר בכלל לא רעבים? יש הבדל עצום בין הדרך שבה אדם ישר אוכל, לבין הדרך שבה אדם רע אוכל. אדם צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, כלומר הוא אוכל בדיוק את הכמות שהגוף שלו צריך כדי להתקיים ולהיות בריא. הוא לא מחפש כל הזמן מעדנים מיוחדים, אלא שמח באוכל פשוט שמשביע אותו. בגלל שהוא מסתפק במה שיש לו וקרוב לה', הוא תמיד מרגיש שבע ורגוע, אפילו כשאין הרבה אוכל. לעומת זאת, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. הרשע אוכל רק כדי למלא את הבטן שלו ולספק את התאווה שלו לעוד ועוד דברים. אבל בגלל שלרצון שלנו לדברים חומריים אין באמת סוף, הוא אף פעם לא מרוצה. הוא תמיד מרגיש שחסר לו משהו, כאילו הבטן שלו נשארה ריקה, והוא תמיד נשאר רעב למעדן הבא.