משלי, פרק י״ד, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שראיתם חבר צוחק בקול גדול, אבל במבט קרוב אל העיניים שלו הרגשתם שבעצם ממש עצוב לו? לפעמים יש הבדל עצום בין מה שאנחנו מראים כלפי חוץ לבין מה שאנחנו באמת מרגישים בפנים. המילה שְׂחֹק מתארת את הצחוק החיצוני שלנו, אבל היא לא תמיד מעידה על שִׂמְחָה, שהיא רגש אמיתי ועמוק שמרגישים בתוך הלב. לפעמים אדם יכול לצחוק ולהיראות כאילו הכול מושלם, אבל באותו הזמן ממש יִכְאַב־לֵב. הלב שלו עדיין כואב, והוא פשוט משתמש בצחוק כמו תחפושת כדי להסתיר את הצער שלו. בנוסף לכך, יש אנשים שמחפשים כל הזמן רק לצחוק, להשתטות ולבלות, וחושבים שזה מה שיעשה אותם מאושרים. אבל בגלל שהצחוק הזה הוא זמני ואין בו משמעות אמיתית, הוא נגמר מהר. על זה נאמר וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה. המילה תוּגָה פירושה עצב ויגון. המשמעות היא שבסופה של אותה שמחה מדומה, האדם עלול למצוא את עצמו שוב עצוב, כי הוא מבין שהוא העביר את הזמן שלו לריק. לכן, האנשים החכמים והצדיקים יודעים לשמוח באמת מכל הלב, אך נזהרים לא להיסחף אחרי צחוק מוגזם שאין בו טעם, וכך ה׳ שומר עליהם והשמחה שלהם נשארת אמיתית וטובה.