הבעות חיצוניות של עליזות אינן מעידות בהכרח על שלווה, ולעיתים גַּם־בִּשְׂחֹק המשמש כמסווה, יִכְאַב־לֵב של האדם החש במרירות נפשו. מעבר לכך, התמכרות לבטלה ולצחוק מונעת הגעה לשלמות שכלית ועלולה להידרדר למריבות, כך שגם אם הרשעים צוחקים בעולם הזה, עתיד ליבם לכאוב. לעומת זאת, הצדיק שומר על זהירות ומעט מרירות גם בעת שמחתו, ובזכות כך ה' הופך את דאגתו לשמחה גדולה. מכיוון שהשמחות החומריות הן זמניות ומתעתעות, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה, כלומר סופה של אותה שמחה מדומה להסתיים ביגון ועצבון.
משלי, פרק י״ד, פסוק י״ג
גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.